פסק-דין בתיק ת"ק 6814-11-11

בתאריך 26.9.11, ביצע הנתבע 3, עובדה של הנתבעת 1 ובנם של הנתבעת 2 ודוד עמר, מנהל    הנתבעת 1, ריסוס בדירתו של התובע שבחיפה.

לטענת התובע, הודיע לו הנתבע 3, מי שביצע את הריסוס, כי עליו ועל בני ביתו יהא לעזוב את הבית לפרק זמן של 6 שעות, כאשר לאחר מכן יוכלו לחזור לבית, לאווררו ולשוב ולשהות בו לאחר 8 שעות.

בפועל, למרות שהתובע פעל בדיוק לפי הוראת הנתבע 3, לא ניתן היה לחזור ולחיות בבית, שהיה ספוג בריחות קשים ביותר של ריסוס וכאשר כל הרהיטים שבבית, לרבות המזרונים של המיטות, הוילונות, השטיחים וכלי המיטה היו ספוגים בחומרי ריסוס.

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי התובע ובני משפחתו עזבו את הבית למשך 2 יממות, כאשר בלילה הראשון שלאחר הריסוס, ישנו בבית ההורים ובלילה השני ישנו בבית מלון וכאשר עם כניסתם לביתם ואף בהמשך הזמן, חשו צריבות קשות בעיניהם, בחילות ואף הקאות.

התובע העיד כי נאלץ להשליך חלק מהרהיטים שהיו ספוגים בחומרי הריסוס, לרבות מזרוני מיטות הילדים, וילונות, שטיחים, משחקי ילדים ובגדים.

כן העיד כי העביר את מיטתם הזוגית, שלו ושל אשתו, לחברת הולנדיה, ממנה נרכה שהמיטה, כדי שתתקן את המיטה והמזרונים שהיו ספוגים בחומרי חיטוי וכאשר קודם לכן אישר נציג של חב' הולנדיה, שביקר בביתם, כי אכן ניתן לתקן את המיטה והמזרונים ויש להעבירם למפעל החברה.

עדותו של התובע מתאשרת בעדות אבי אשתו, שנקרא לסייע לבני המשפחה.

התובע גרס אף כי הנתבע 3, מי שריסס בפועל את הדירה - לא היה מדביר מיומן ומוסמך.

הנתבעים הכחישו את טענות התובע, הן באשר לנזקים שנגרמו והן באשר לכך שהנתבע 3 לא היה מדביר מוסמך.

הנני מקבלת כמהימנה עליי לחלוטין את גירסת התובע על אופן התרחש הדברים, כפי שהינה מתאשרת בדברי העד, וקובעת כי פעולות הריסוס בביתו של התובע בוצעו על ידי הנתבע 3 בחוסר מקצועיות וברשלנות, תוך שהינו מרסס את הרהיטים עצמם, את המזרונים, הוילונות, הבגדים וצעצועי הילדים, כאשר מראש הודיע לתובע ואף התחייב בפניו כי לא יעשה כן.

לא מצאתי לנכון לקבוע אם הנתבע 3 היה בעל היתר לביצוע עבודות הריסוס, כטענתו, אם לאו, כטענת התובע.

כל זאת, כאשר קבעתי כי הוכח שעבודות הריסוס בוצעו ברשלנות ובחוסר מקצועיות.

זאת ועוד, בפני ביהמ"ש הובאה גירסת הנתבעים על כך שהנתבעת 2 היא זו שהכינה את חומרי הריסוס, בעת שישבה ברכב הנתבעים לפני ביתו של התובע ולא נכנסה אל תוך הבית הואיל וחשה שלא בטוב.

הנתבע 3 קיבל ממנה את החומר המוכן וביצע את עבודות הריסוס.

לעניין זה, העיד התובע כי הנתבעת 2 כלל לא היתה במקום ואף לא ישבה במכונית הנתבע 3 והנני מעדיפה את דברי עדותו של התובע לעניין זה על פני עדותה של הנתבעת 2.

ברם, גם אם הייתי מקבלת כמהימנים עליי את דבריה של הנתבעת 2 כי כך פעלה, הייתי קובעת כי היתה זו התנהלות שהינה, במובהק, רשלנית.

הנתבעת 2 לא נכנסה כלל לדירה, לא דיברה עם התובע, לא ראתה את מצבה של הדירה ואת שנדרש לבצע והכינה את חומרי הריסוס על סמך נתונים שקיבלה מבנה, מבלי לבדוק נתונים אלה כלל וכלל.

נראה הוא כי כתוצאה מכך, רוססה הדירה בכמות גדולה ביותר של חומר ריסוס, שהביא למפגעים ולתוצאות כפי שתוארו על ידי התובע וזאת בהנחה כי חומר הריסוס שבו בחרה הנתבעת 2 לרסס את הדירה - היה אכן החומר המתאים לכך.

אם הגיעה הנתבעת 2 לבית התובע, אך חשה כה ברע עד כי לא היתה יכולה לרדת מהרכב ולהיכנס לבית התובע, לא היה כל מקום כי הריסוס יבוצע באותו מועד ובוודאי שלא היה מקום כי הנתבעת תכין את החומרים לריסוס, כאשר הינה חשה כה ברע.